top of page
  • תמונת הסופר/תאתי אלהרר

דאגה הורית


המשוחררת נסעה לדרום אמריקה לטיול אחרי צבא. לאחר כשבועיים נפרדה מחבריה ויצאה לטרק ב-Torres del paine שבצ'ילה ובמשך כשבוע ימים היתה מנותקת קשר.

על אף שציידנו אותה בטלפון לוויני לעת צרה חלילה ולמרות שידעתי מראש שתהיה מנותקת קשר ובנוסף לכך היו ברשותי פרטי המטיילים עימה, חרף כל זאת דאגתי מאוד . לא סתם דאגה, אלא דאגה שתלטנית ומתישה.

הסיבה שאני מספרת לכם את זה, כי זוהי דוגמא אחת מיני רבות הקשורות לנושא מאמר זה.

מוזמנים לקרא , להבין ואולי גם להזדהות. בסופו ממתינים עבורכם עיצה + 2 כלים שימושיים וקלים ליישום לאיזון רמת הדאגה.

מי מאיתנו לא דואג?

החיים מזמנים לנו סיבות רבות לכך אך נראה שעם לידת התינוק מצטרפת לחיינו אורחת נוספת ולא רצויה: הדאגה.

להיות הורים זה אומר לחיות בדאגה תמידית. את חלקנו, לעיתים היא משתקת עד שנדמה שהופכת להתקף חרדה.

למה זה קורה ?

ילדים מביאים עימם אחריות הורית. כהורה חובתי הטבעית והחוקית, לדאוג למחייתו ולרווחתו של ילדי. לספק לו קורת גג, מזון, מלבוש, חינוך והשכלה.

החיים המודרניים, הוסיפו לנו חובות : חינוך להעשרה והרחבת אופקים (מעבר לשעות בית הספר), חופשות משפחתיות (רצוי בחו'ל), חוויות ואטרקציות (לגירוי החושים ופיתוח יכולות), עזרים טכנולוגיים מתקדמים (לתקשורת מידית ובמהירות מירבית) ועוד שלל פינוקים (רובם גשמיים), הנכנסים תחת הקטגוריה: "חובה הורית" שעלותן הכספית מוסיפה עוד דאגה להורים הצעירים.

במאמר זה אני רוצה להתייחס לדאגות מסוג אחר. דאגות מהסוג המחליש : מה אם לא... למה לא... איך יהיה שכן... להלן כמה דוגמאות:

למה היא לא מקובלת חברתית?

למה רק הוא לא מצליח במבחן?

מה אם היא לא תתקבל למגמה בתיכון?

מה עליי לעשות כדי שהוא יהיה קפטין הנבחרת?

בד'כ, לשאלות אלו מצטרפות מילות השוואה : אבל ההוא... למה הם... איך זה שרק שלי לא...

השוואה אל האחר/האחרים. כלומר, מדידת היכולות וההישגים של הילד שלי מול ילדים אחרים בכיתתו/ בני גילו/ בשכונה וכדו'.

מדידה השוואתית זו עושה עוול גדול לילד ומוסיפה דאגה רבה להורים ולרוב מיותרת (*הערה בסוף).

נדמה לנו שדאגות אלו ייפסקו כשהילדים יגדלו, אך בפועל הם גדלים ויחד עימם גדלות גם הדאגות ומתחלפות באחרות בעלות נפח אחר.

דאגות של מבחני ביה'ס מתחלפות במבחן פסיכומטרי ובמבחני האוני'.

דאגות חברתיות בתיכון מתחלפות בדאגות לזוגיות.

דאגות של קבלת מרות מהמורה מתחלפות במפקד בצבא ואח'כ בבוס.

דאגות של פיזור הדעת מתחלפות בחוסר אחריות.

דאגות של ניהול זמן ודחיינות (כמו הגעה לביה'ס ,למידה למבחנים והגשת עבודות במועד), הופכות לעמידה בלו'ז צבאי קשוח או לדדליין בעבודה או דיווח למשקיעים נטולי גמישות וכיוצ'ב.

ישנם עוד דוגמאות רבות ומגוונות.

רובן דאגות בעלות משקל ומשמעות ואין להקל בהן ראש. אך לנוכח קריאת שורות אלו, אנו מגלים שלמעשה אלו דאגות של הילד עצמו ולא של ההורים. אז מדוע אנחנו דואגים ?

יש לכך כמה סיבות:

- הדאגות מקבלות נפח משמעותי ובעלות השפעה רבה על המשך חייו של הילד ולעיתים אף גובות ממנו מחיר גבוה .

- לעיתים, זה משום שאנו נוהגים בבית (באופן לא מודע), בגישת חינוך של פינוק וחסות יתר.

- לעיתים זה משום שאנחנו 'חולי שליטה' ועושים הכל ע'מ לשלוט בתוצאות ורצוי שיהיו טובות.

- כי אנו רוצים שהילד לא יחווה את קשיי החיים.

- שילוב של הכל יחד.

מה עושים ?

איך עוצרים את הסחרור הזה שסוחט אותנו רגשית ושואב את כל האינרגיה שלנו?

קבלו 2 כלים לביצוע + עיצה שימושית :

כלי 1- שינוי השיח הפנימי:

משנים את השיח הפנימי שלנו. עוצרים את סרט האימה שמוקרן במוחנו ומחליפים לסרט שהשיח בו הוא : נכון, החיים הם קשים אך אפשריים. זהו מסע שבו כל קושי נקבל בשמחה כי הוא מעניק לילדינו הזדמנות ללמידה ולהתחשלות ומכין אותם לחייהם הבוגרים ולמציאות שבחוץ.

כלי 2 -תרגיל :

עושים העברה מקסימלית ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה.

איך : קחו דף וחלקו אותו ל 3 עמודות. בעמודה הימנית רשמו את כל דאגותיכם בתחום ההורות. בשנייה ובשלישית רשמו : יש ביכולתי לשנות את זה / אין ביכולתי לשנות.

מלאו את הרשימה וציינו √ בעמודה המתאימה.

קפלו את הדף והסתירו את העמודה בה רשמתם: אין ביכולתי לשנות.

נותרתם עם מה שכן ביכולתכם לעשות. עתה רשמו רשימת פעולות לביצוע.

בפעולה פשוטה זו הגדלתם את מעגל ההשפעה והקטנתם את מעגל הדאגה שלכם.

כשאנו חיים את חיינו על נתיב ההשפעה, הדאגה יורדת מהמסלול המהיר ועוברת לנתיב צדדי.

אגלה לכם סוד:

בסוף התרגיל תגלו שגם כשיש ביכולתכם להשפיע, תבחרו להשאיר את זה לטיפולו של ילדיכם.

זה נקרא: לגדול ולהתבגר.

עיצה: השתמשו בכלי זה בכל תחום בחייכם בו יש לכם דאגה. לא רק בתחום ההורות.


* חשוב לציין : אם יש בעיה נוירולוגית/אורגנית כלשהי, מאובחנת ע"י איש מקצוע, אז הדאגה וההשוואה אינן מיותרות.יש לטפל בה ולהיעזר באנשי מקצוע מתאימים. ויפה שעה אחת קודם.


סוף טוב הכל טוב : מאושרת היא יצרה קשר מיד כשהגיעה לאיזור קליטה ואני, החלפתי את הדאגות שלי בגאווה ובהערכה. התפנתי להבחין בשינוי שעובר עליה. איך העדינות הפכה לנחישות, ה'מרובעות' הפכה לדיוק מטרה ואיך לנוכח שינוי הנסיבות אימצה את הגמישות הפכה אותו לנכס עבורה.

תמונת הנושא היא תמונת זריחה מרהיבה שהיא צילמה באחת הפסגות היפות בטרק.


אמר שלמה המלך : "דאגה בלב איש ישיחנה ". יש בליבכם דאגה, תשיחו עליה. תדברו.

רוצים לדבר, לשתף, להתייעץ וגם להעמיק , מוזמנים אליי.






Comments


bottom of page