• אתי אלהרר

זמן מסכים. אפשר גם אחרת.

בימי חופש וימי קורונה אלו , הזמן הפנוי העומד לרשות ילדינו, הוא רב. השילוב של הסתגרות בבית, חוסר מעש ושעמום מביא אותם לחפש מקורות עניין ומשיכה. את אלה ,מספקים להם בקלות מושלמת : המסכים (פלא', מחשב, טלוויזיה וכד').

זה נוח ונפלא ואפילו עוזר לפיתוח מיומנויות דיגיטליות מתקדמות.

אך יש לזה גם מחיר. לעיתים גדול. אפרט:

התפתחות המוח והשפעה קוגניטיבית- בכדי שפוטנציאל התפתחות מוחו של ילד יגיע למימושו המלא עליו לקבל גירויים שונים ומגוונים. ככל שהוא יחווה יותר גירוי חושי, תיבנה אצלו תשתית עצבית יציבה. ואת זה יש לספק לו בעזרת תנועה וחוויות שמשולבים בהם כמה שיותר חושים. שימוש ממושך במסכים מגרה 2 חושים בלבד: ראייה ושמיעה. אין כאן אפשרות לפתח תנועה, מגע ושיחה. אין את העושר שמספקת חוויה טבעית.

מנגד, ישנו מצב של "עודף גירויים". אלו מזיקים להתפתחות המוח באותה מידה כמו תת גירויים. גירוי יתר עשוי להוביל לפגיעה ביכולות ההתנהגותיות והלימודיות. ליקוי במסה העצבית במוחו עשויים ליצור ליקויים ביכולת הריכוז, המיקוד ותשומת הלב, מדמה תסמיני הפרעת קשב ומעצים אותם.

אצל בני נוער, המצב חמור עוד יותר. במחקר שבדק 2000 תלמידים בגיל תיכון, מצא כי אצל בני נוער שדיווחו על שעות מסך מרובות, הופיעו סימני אימפולסיביות, היפראקטיביות, קושי בביצוע מטלות ו/או סיומן, קושי בארגון ועוד.

במסכים הם מוצאים את החיזוק ואת הפידבק המידי לו הם זקוקים.

מבחינה פיזיולוגית - קיימת סכנת התמכרות למסכים מרצדים ולכל משחקי וסרטי האקשן. ידוע שמפיקי סדרות אקשן הללו בוחרים בקפידה את הצבעים, עוצמת הווליום וקצב כניסת התמונות כדי לגרום לילדים להתמכר. ואז הם הופכים ליותר תוקפניים, מתוסכלים וחסרי מנוחה. עם הזמן נוצר ניתוק וניכור חברתי, ותפיסת מציאות משובשת ושגוייה. מינון יתר זה יוצר מצב של עורות תמידית הגורמת להפרעות שינה ולחוסר חיוניות.


בנוסף לנזקים אלו, ישנו גם ה'הפסד'. הפסד של פיתוח מיומנויות אישיות שהן הכרחיות להצלחה בחיים. הן אבני דרך חשובות בכל תחומי חיינו. הכוונה לפיתוח כישורים חברתיים וניהוליים.


אז מה אפשר לעשות בכדי למנוע נזקים אלו ובכדי לעזור לילדנו לפתח מיומנויות חשובות אלו?

להגביל מינון ולייצר אלטרנטיבות.


כדוגמא לאלטרנטיבה , אביא כאן את סיפורה של אורי מלכה שבחרה אחרת.


אורי ילדה מתוקה בת 10 מחדרה. מאוד אוהבת אפייה וחולמת להיות רופאה כשתהיה גדולה .

בימי הסגר שכפו עליה למידה בזום, ניתוק חברתי והרבה שעות חופש, היא בחרה שלא לכלות את זמנה מול המסכים , ובמקום זה הגתה ויזמה רעיון מבורך בו החליטה לשלב את שתי האהבות שלה במיזם מדהים: לאפות עוגות ,למכור אותם ואת ההכנסות לתרום למחלקת הילדים בביה"ח הילל יפה שבחדרה.

אורי קיבלה את תמיכת הוריה, תוך שהם מבהירים לה לקראת מה היא הולכת, קבעו גבולות ברורים, הציגו בפניה אפשרויות, נתנו את ברכתם והיא יצאה לדרך.

בתחילה מכרה רק למכריה אך מהר מאוד השמועה נפוצה וההזמנות החלו לזרום. כך רעיון קטן הפך לגדול והיא בת 10 בלבד.

מיזם נפלא זה פתח בפני אורי עולם חדש של גירויים ואתגרים, שהביאו למימוש סקרנותה והחוש היצירתי שלה .

בזכות יוזמה מרגשת זו , אורי עוברת תהליך של למידה וחשיפה לתחומים חדשים כמו פרסום ושיווק, הוצאות והכנסות, חישוב מלאי. חישוב עלויות, תמחור, תכנון ועמידה ביעדים. בתוך כך, הזדמן לה גם ללמוד ולחזק הבנה של מושגים שנלמדו בשיעורי חשבון בביה"ס, כמו : שברים , קיזוז , פלוס ומינוס ברמות מתקדמות.

היא העלתה לרף חדש ערכים שהכירה מבית ויצקה בהם תוכן נוסף: ערך הנתינה ,האחריות, ההתמדה, החריצות ושיתוף הפעולה.

בזכות הפידבקים החיוביים שהיא מקבלת, היא זוכה לחוות חוויות הצלחה שמעצימות אותה ומעלות את ביטחונה העצמי. ההתגייסות המשפחתית לסייע לה העמיקו בה את תחושת השייכות.

התרחש כאן תהליך אדיר של סיפוק סקרנות, פיתוח יצירתיות, רעיונות חדשים ,יזמות וחשיבה עסקית.

אורי למדה על עצמה המון דברים חדשים ובזכותם היא מאושרת ומוארת , בבית יש אווירה חיובית ועוצמתית עם הרבה פרגון ואהבה.

יתכן שהמסע המקסים ומעורר ההתפעלות של אורי, לא היה מתרחש אילו הייתה בוחרת לבלות את כל זמנה מול המסכים. לשמחתנו, היא בחרה אחרת. קבעה לעצמה מינון נכון של זמן מסכים והרוויחה הרבה דברים אחרים. .

והוריה, שחשוב להם לשמור על ילדותה היפה, משגיחים שגם מיזם זה יעשה במינון הנכון...


והנה אורי בפעולה (orikibake@) :