לכאורה נשמע שמדובר במושג אחד בעל משמעות זהה. אך לא. לא רק שיש הבדל בניהם, מסתבר שהאחד הוא ההיפך מהשני.
מוזמנים לקרא ולהבין.
בשיחה משפחתית סביב שולחן שישי עלה נושא הפירסינג, עגילים והקעקועים- לעשות או לא . ההורים היו נחרצים : עד גיל 18 אין מה לדבר בנושא. לאחר כשבוע בת ה-16 חוזרת מביה'ס עם נזם באף. האם ההמומה , כעסה מאוד שעשתה זאת למרות שאסרו עליה ודרשה ממנה להורידו .הנערה סירבה ומהר מאוד נגררו השתיים לוויכוח קולני ומלא זעם שסחף והשפיע על כל בני הבית וגרם לסחרור משפחתי. מלאי תסכול וייאוש הם פנו ושאלו: מה לעשות? לכפות עליה להסירו או לוותר לה? ואם נוותר, מה זה אומר? ומה ילמדו מזה אחיה הקטנים? עזרי לנו בבקשה.
בחינוך ילדים, ובני נוער בפרט, דילמות רבות צצות ועולות. ובעיני ההורים, כל קונפליקט סופו להחריב את העולם. על כן, בטרם ביצוע פעולה כלשהי, נשלחו ההורים לעשות בירור חשוב מאוד: מה היא רצתה להשיג בעזרת הנזם? על איזה צורך הוא עונה לה? מה מקורו ולמה הוא קיים בכלל?
קונפליקטים בן הורים לילדיהם נובעים מסיבות רבות, ביניהם : גבולות, קבלת מרות ועוד. במקרה זה נמצא שהנערה הייתה נתונה ללחץ חברתי והרצון להיות חלק מהחבורה גבר על רצונה להישמע להוריה. וכאן אני רוצה לחבר אתכם לנושא הפוסט: שייכות והשתייכות.
לפי ההגדרה, ההיפך משייכות היא השתייכות. ה ש ת י י כ ו ת - היא התנהגות של הערכת מצב (בד'כ חברתי) והתאמה אישית למצב ולתנאים: כך צריך /אסור לדבר או להתנהג. אלה נושאים שמדברים עליהם / שלא. כך עליי להתלבש ולהיראות וכדו' . בעוד ש- ש י י כ ו ת היא לעצמי - לבטא את האמת שלי, לספר את הסיפור שלי ולעולם לא לבגוד בעצמי למען אחרים. שייכות אמיתית לא רק שאינה מחייבת אותי לשנות את מי שאני, היא אפילו מחייבת אותי להיות מי שאני.
כהורים חובה עלינו להיות ערים להבדל משמעותי זה. כולנו משתוקקים לאהבה ולתחושת שייכות. אנו זקוקים לה בכדי לתפקד. זה ב DNA שלנו. היא ה'דלק' והמוטיבציה לכל התנהגות אנושית וחברתית. ומשום שהמשפחה היא התא החברתי הראשון של בן האדם, חובה על ההורים לבנות, לבסס ולטפח את האהבה ותחושת השייכות בילדיהם כבר מינקות כי שם נטמנים הזרעים להמשך חייהם.
כשהם מתקיימים בעוצמה נכונה, אמיתית ויציבה בתוך המשפחה, הם מהווים בסיס רחב ואיתן שיתמוך בהם בפוגשם תאים ומעגלים חברתיים נוספים(בגן, בביה'ס, בצבא, בעבודה וכן הלאה) ויסייע להם להתמודד עם סערות שיביאו עימם החיים. בהיעדרם נוצר ספק. וכשיש ספק בתחושת השייכות נולדים: חוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, חוסר באהבה וקבלה עצמית, הימנעות, חרדות ועוד.
לנערה המתוקה, היה ספק בתחושת השייכות החברתית והיה לה צורך עז להשתייך לקבוצת החברים, לכן היא עשתה 'התאמה אישית' למצב ולתנאים תוך וויתור על הביטוי העצמי שלה.
בעזרת דרכי חינוך מקדמות, הורי הנערה קיבלו כלים מעשיים וקלים ליישום ע"מ לבנות ולחזק את תחושת השייכות שלה (בתוך הבית ומחוץ לו) ובכך סייעו לה להתגבר על מצוקתה הנוכחית ויתכן שאף מנעו קשיים עתידיים שעשויים היו לצוץ בהמשך.
כבונוס, הסערות המשפחתיות שכחו ונרגעו וההורים עשו את המיטב להשיב את האווירה המשפחתית כשהיתה.
אז כן, גיל ההתבגרות מביא עימו קשיי התמודדות אך הוא גם ההזדמנות לצייד את הילדים בצידה לדרך.
