שכחה כמנגנון הגנה

שכחה כמנגנון הגנה מזכרונות קשים וכואבים.

מה אם השכחה שלך היא לא תקלה, אלא מנגנון הגנה של הנפש מזכרונות קשים וכואבים?

כשחוויות קשות מדי לעיבוד, המוח עשוי לבחור לשכוח – כדי לשרוד. במאמר הזה נעסוק בתופעת השכחה כמנגנון פסיכולוגי, במיוחד במצבי טראומה, ונבין מתי מדובר בהסתגלות נפשית טבעית – ומתי חשוב לפנות לעזרה.

במאמר הקודם https://bit.ly/42KPTpk עסקנו בשכחה הנובעת מפיזור הדעת, מהיעדר ריכוז ויכולת מיקוד כתוצאה מהפרעת קשב או מחיי היומיום העמוסים ומריבוי גירויים. אבל לא כל שכחה נובעת מאורח חיים מהיר או מהסחות דעת – לעיתים היא נובעת דווקא ממנגנון הגנה עמוק של הנפש. במצבים מסוימים, השכחה אינה תקלה אלא אסטרטגיה – דרך של המוח להגן עלינו מפני חוויות קשות מדי לעיכול. במאמר הזה נצלול לעומקה של השכחה הפסיכולוגית, ונבחן מתי היא משמשת כמנגנון הגנה, כיצד היא באה לידי ביטוי, ומתי כדאי לעצור ולשאול אם מדובר בבעיה רפואית שדורשת בירור מקצועי.

שכחה כמנגנון הגנה: כשלזיכרון יש מחיר רגשי

הזיכרון האנושי הוא לא רק מחסן של מידע או מאגר של עובדות ונתונים – הוא גם מערכת מורכבת שנטווית סביב רגשות, חוויות ומשמעויות שאנו מעניקים למה שעברנו. אנחנו לא רק זוכרים מה קרה, אלא גם איך הרגשנו בזמן שזה קרה.

עבור רבים מאיתנו, היכולת לזכור מקנה תחושת המשכיות, משמעות וזהות. אך כשמדובר בזיכרונות טראומטיים של חוויות קשות מידי, הכאב הנפשי שמתלווה עשוי להיות בלתי נסבל לכן היכולת לשכוח עשויה להיות הצלה של ממש.

הנפש, בחוכמתה, יודעת לעיתים לסגור את הדלת בפני זיכרונות שמאיימים לשבור אותנו. זיכרונות שהמוח "מעלים" כדי למנוע קריסה נפשית. היא עושה זאת לא במודע, אלא באמצעות מנגנוני הגנה שמטרתם להפחית את עוצמת הכאב ולהבטיח הישרדות נפשית. במקרים כאלה, השכחה איננה כשל – היא תגובה הסתגלותית.

מתי זה קורה?

שכחה כתגובה לטראומה יכולה להתרחש בעקבות:

• אירועים טראומטיים חריפים כמו פגיעות מיניות, תאונות, מלחמות, אובדן פתאומי, אלימות מתמשכת או חוויות רפואיות קשות.

• חוויות כרוניות של חוסר ביטחון רגשי או דחייה ממושכת בילדות – גם אם הן לא נתפסות כ"טראומה קלאסית".

איך זה נראה?

כמה ביטויים נפוצים לתופעה הזו:

1. אמנזיה (שכחה) דיסוציאטיבית – מצב שבו אדם אינו זוכר פרטים חשובים מחייו האישיים, לרוב הקשורים לאירועים טראומטיים. השכחה יכולה להיות חלקית או מוחלטת, זמנית או מתמשכת.

2. הדחקה (Repression) – תהליך לא מודע שבו תוכן טראומטי נדחק החוצה מהמודעות. בניגוד לשכחה רגילה, כאן האדם כלל אינו מודע לכך שמשהו נשכח – עד שיום אחד, לרוב בעקבות טריגר כלשהו, הזיכרון או התחושות הקשורות אליו צפים מחדש.

3. פיצול זיכרונות – הטראומה לא "נשכחת" במובן הקלאסי, אלא נשמרת בצורה מקוטעת – ללא רצף, ללא תחושת זמן או הקשר. האדם עשוי לזכור קטעים בודדים או תחושות רגשיות וגופניות, אך לא את האירוע כולו. תופעה זו נפוצה במיוחד אצל מי שחווה טראומות בילדות.

4. ניתוק רגשי – לא תמיד הזיכרון נמחק, אבל הוא מנותק מהחוויה הרגשית שלו. האדם יכול לספר על מה שקרה "כאילו זה קרה למישהו אחר"( נפוץ במקרי אונס) , בלי להרגיש את הכאב גם זו דרך של הנפש להגן על עצמה.

האם זו בעיה?

שכחה כתוצאה מטראומה היא לרוב הסתגלותית, אך בטווח הארוך היא עלולה לגרום לקשיים בתפקוד, בקשרים ובבריאות הנפש. כשהזיכרונות הנדחקים מתחילים להשפיע על ההתנהגות, על מצבי הרוח או על התחושה הכללית – חשוב לעצור ולהקשיב למה שהגוף והנפש מנסים לומר. בין אם מדובר בהבזקים מטרידים, תחושת ניתוק, חרדות חסרות הסבר או קושי מתמשך בזיכרון – אלה יכולים להיות סימנים לכך שהגיע הזמן לפנות לעזרה מקצועית. פסיכולוגים, פסיכיאטרים ואנשי מקצוע המתמחים בטראומה יכולים לסייע בעיבוד בטוח של החוויות, תוך שמירה על גבולות ההגנה שהנפש זקוקה להם.

במילים אחרות- כל עוד השכחה מאפשרת תפקוד תקין- ייתכן שאין צורך להתערב. אך כאשר היא פוגעת באיכות החיים, במערכות יחסים או בתפקוד היומיומי- חשוב לפנות לעזרה מקצועית.

לסיכום:

השכחה אינה תמיד בעיה – לעיתים היא תגובת הסתגלות שנועדה לשמור על הנפש במצבים קיצוניים. יחד עם זאת, היא לא צריכה להפוך למכשול מתמשך. הכרה בתהליך, טיפול רגשי נכון והבחנה בין גורמים נפשיים לרפואיים – יכולים לסייע לאדם להשתחרר מהכאב ולהחזיר את השליטה לחייו.

🔗 רוצים להעמיק בנושא טראומה?קראו את המאמר המלא על השפעות הטראומה וההתמודדות איתה באתר שלי:לחצו כאן למאמר המורחב