מה הקשר בין RPM ל- ADHD?

מדי שבוע אני נוהגת להתאמן אימוני ספינינג.

כל שיעור הוא מסע שלם, מספר מסלולים שיש בהם הכל: עליות תלולות, ירידות מהירות, ג'מפינג ואינטרוולים ששורפים את השרירים כשברקע מוסיקה קצבית וסוחפת שפשוט אי אפשר להישאר אדישים אליה. המדריכה הנפלאה והמקצוענית שלי, מלווה את השיעור בקריאות עידוד מלאות התלהבות. היא רוצה שניתן את הכל על המסלול.

וכחלק מהאתגר, היא משלבת במהלך השיעור ספרינטים קצרים ואינטנסיביים. בספרינט המטרה היא אחת- להגיע ל- RPM גבוה ככל האפשר. למי שלא רוכב ואינו בקי במושגים, RPM הוא מספר סיבובי הגלגל בדקה. ככל שה-RPM גבוה יותר, כך הרגליים טסות מהר יותר- יותר סיבובים ב- 60 שניות.

בכל פעם שהכיתה נכנסת לספרינט אני מנסה לאתגר את עצמי אך לא מצליחה להגיע לRPM המבוקש. לדוגמא, היא מבקשת להגיע ל 170 RPM ב-20 שניות ואני בקושי מגרדת את ה-100... השיעור ממשיך, המוסיקה מתחלפת אבל אני שקועה במחשבות: למה למרות המאמץ האדיר שלי, אני לא מצליחה להאיץ? מה הסיבה שאני איטית יותר מהקצב בחדר? האם זה עיניין של חוסר כושר או 'עצלנות' מתוחכמת שמתחפשת למאמץ, או שזה בכלל לא קשור לפיזי אלא למהירות המחשבה שלי? אולי היא איטית מקצב הרגליים? ואם כן, מה זה בכלל אומר עליי אם המחשבה שלי איטית?

ולמה אני מספרת לכם את זה?

כי ממש אתמול, מתאמנת שלי עלמה צעירה, סטודנטית במסלול לימודים קשוח ביותר ותובעני מאוד. הגיעה לפגישה השבועית שלנו נטולת אנרגיה ומלאה בתסכול. היא יצאה ממבחן קשה ברמה לא הוגנת, אבל לא השאלות במבחן הן ששברו אותה, אלא הפער. "אני יודעת את החומר מצויין", היא אמרה לי בקול סדוק, "אז למה לוקח לי כל כך הרבה זמן להבין מה שכולם מבינים מהר? ולמה כשאני כבר מבינה, התשובה מסרבת להגיע. למה קשה לי לשלוף אותה ממאגרי הידע שלי?". באותו רגע ראיתי מול העיניים את ה-RPM שלי מהשיעור האחרון. הבנתי שמה שקורה לה במבחן ומה שקורה לי על האופניים זה אותו הדבר בדיוק: המנוע עובד, הידע קיים, אבל משהו במהירות השליפה והעיבוד פשוט לא מסתכרן עם הקצב הנדרש מאיתנו.

מכוון שחלק נכבד מקוראי הינם בעלי הפרעת קשב, אני מוצאת לנכון לכתוב מאמר בנושא זה. לחלקכם הקושי בשליפת מידע מוכר מאוד ולהרבה נוספים המושג "מהירות מחשבה" הוא לא רק נתון יבש- הוא המחסום שבין הידיעה לבין הביצוע.

אז מזמינה אתכם לצלול איתי למאמר שינסה לברר:

• האם יש קשר בין RPM על האופניים לבין מהירות המחשבה או שאולי זה רק עניין של עומס זמני על 'רוחב הפס' המחשבתי?

• מהירות מול איטיות בהפרעת קשב: איך המהירות קשורה לסוג ההפרעה שלנו, האם לכל בעלי הפרעת הקשב, חשיבה איטית, ומה ההבדל בין אלו ש'טסים' לבין אלו ש'צוללים' למעמקים?

• מהי בכלל חשיבה איטית, והאם יכול להיות שאנחנו מייחסים חשיבות מוגזמת למהירות על חשבון איכויות אחרות?

• האם ניתן לאמן את מהירות המחשבה ואיך?

• ואם אתם מאמני כושר, בהמשך יש התייחסות מיוחדת עבורכם.

מהירות מחשבה מול קצב העיבוד

כשאנחנו מדברים על מהירות מחשבה, אנחנו למעשה מדברים על קצב עיבוד המידע במוח- הזמן שלוקח לנו לקלוט גירוי, לעבד אותו ולייצר תגובה. חשיבה מהירה נתפסת לרוב כביצועים מרשימים- היכולת לשלוף תשובה בחדות או לקבל החלטות בשבריר שנייה.

מנגד, מה שמכונה בטעות "מחשבה איטית", הוא למעשה סגנון עיבוד שונה. זו חשיבה שדורשת "זמן התבשלות" ארוך יותר, לא בגלל חוסר יכולת, אלא בגלל עומק הניתוח והמסננות הרבות שהמידע עובר דרכן.

מה קורה שם בפנים ברמה הנוירולוגית?

המהירות המחשבתית מושפעת מיעילות הקשרים העיצביים והמוליכים שמעבירים את המידע. ישנו קשר הדוק בין הקצב הקוגניטיבי לביצוע הפיזי- היכולת של המוח לתת הוראה מהירה לשריר להגיב. אנחנו רואים את זה בנהיגה, כשצריך לבלום בפתאומיות. בנגינה , כשצריך לתרגם תו לתנועה או בשיחה ערה, כשצריך להגיב לשנינות של חבר.

טסים מול צוללים: זה לא הכמות, זה הסגנון

החלוקה ל"טסים" ו"צוללים" עוזרת לנו להבין שמדובר בסגנונות חשיבה, לא ברמות אינטליגנציה. ה"טסים" הם אלו שחשיבתם מתאפיינת בתגובות מהירות. הם יעילים, מאלתרים נהדר וקופצים על הזדמנויות. ה"צוללים", לעומתם, אולי מגיבים לאט יותר, אבל זה קורה כי הם יורדים לקרקעית. הם בוחנים השלכות לטווח רחוק ורואים קשרים מורכבים שאחרים מפספסים במירוץ קדימה.

(שם נמצאת הסטודנטית שלי עם האיכויות והיתרונות הרבות של הצלילה...).

מנוע של פרארי עם מערכת שליפה עמוסה

כשאנחנו בוחנים את נושא המהירות דרך המשקפיים של הפרעת קשב, חשוב לעשות הבחנה בין הסגנונות השונים. אצל בעלי הפרעת קשב המאופיינים בהיפר-אקטביות (ADHD), המהירות מתבטאת לרוב באימפולסיביות. אצלם המחשבה והתגובה יוצאות יחד בזינוק אחד. ה- RPM המחשבתי שלהם גבוה מאוד, מה שמאפשר להם להגיב מהר, אבל לא תמיד בצורה שקולה או כזו שלוקחת בחשבון תוצאות לטווח הרחוק.

לעומתם, אצל בעלי הפרעת קשב המאופיינים ב-H השקט ( בעבר קראו לזה- ADD), המצב שונה לחלוטין ולעיתים קרובות מתפרש בטעות כאיטיות קוגניטיבית. האמת היא שמוחם עובד כמו בית חרושת עצום שנמצא בשיא התפוקה שלו: פס הייצור עמוס במחשבות, ברעיונות, בניתוחים שרצים במהירות מסחררת.

הפרדוקס הוא שדווקא בגלל העושר הזה, קשה מאוד לעצור את פס הייצור בכדי 'לשלוף' מוצר אחד ספציפי- כמו תשובה לשאלה. זה לא שהם 'לא מבינים' או 'סתומים', להיפך- המוח שלהם הוא פראי לכל דבר, אבל נתיבי היציאה מהמפעל עמוסים בתנועה מרוב מחשבות. לכן, התגובה שלהם נראית איטית, למרות שהחשיבה עצמה מהירה להפליא.

האם ניתן לאמן את המוח ?

החדשות הטובות הן שהמוח הוא גמיש . בדומה לשריר, המוח הופך לחד ומתפקד יותר ככל שמאתגרים אותו ומפעילים אותו, על כן יש המתייחסים אליו כאל "שריר מנטלי". ובדיוק כפי שניתן לשפר ביצועים בחדר כושר, ניתן לאמן את המוח לשפר את הממשק שבין המחשבות לביצוע.

איך עושים את זה?

תרגול מנטלי ממוקד מהירות:

• משחקי מוח ומהירות, המאלצים את המוח לקבל החלטות בשבריר שנייה: משחקים המבוססים על זמן כמו סודוקו, תשבצים, פתרון בעיות מתמטיות ועוד.

• סיכומי בזק לאימון לסנן עיקר מטפל ושליפת מידע רלוונטי במהירות : לסכם ספר או הרצאה ששמעת ב-30 שניות.

• אימון זיכרון עבודה ולעיבוד מידע: חישובים בראש במקום מחשבון את הטיפ במסעדה או את העודף.

  
  

תרגול שיפור שליפה:

• שיטת קישור: משחקי אסוציאציות.

• שליפה פעילה: במקום לקרא שוב ושוב את אותו חומר, בחנו את עצמכם. נסו להיזכר בפרטים.

• חלוקה לקטגוריות: חלוקת מידע מורכב לקבוצות קטנות. זה מקטין עומס ומקל על שליפה.

"נוירוביקה"- שבירת שגרה: לאימון המוח לגמישות ולייצור נתיבים עיצביים חדשים:

• החלפת ידיים : ביצוע פעולות שיגרתיות (צחצוח שיניים, אכילה) ביד הלא דומיננטית.

• שינוי מסלולים: לכו או סעו בדרך חדשה לעבודה.

  
  

תמיכה פיזית בביצועים קוגניטיביים:

• פעילות אירובית: פעולות כמו ריצה, שחייה ורכיבה מגבירות את זרימת הדם למוח ומשפרות את מהירות העיבוד.

• שינה איכותית: מחסור בשינה פוגע ביכולת השליפה ובמהירות התגובה.

• תזונה נכונה: מזונות עשירים באומגה 3 ושתיית מים שומרים על חדות מחשבה.

למאמני הכושר- זווית אישית

רבים מכם בחר בתחום הכושר כי זכיתם לחוות בו הצלחות אישיות ומצאתם את המקום שבו הגוף והנפש מסתכרנים. ייתכן שגם אתם, כמוני, מכירים מקרוב את התחושבה שבה המרחב הפיזי הוא המקום שבו הכל פתאום הופך לברור ונגיש יותר. כמאמניםהנוכחות שלכם בשטח היא קריטית, כי יש לכם את ה'עיניים' לזהות מה קורה מתחת לפני השטח אצל המתאמנים.

איך מזהים את סגנונות החשיבה של המתאמן?

ה"טייס" יקפוץ על התרגיל עוד לפני שסיימתם להסביר. מלא באינרגיה ומתפרץ קדימה, אך עלול לפספס דגשים טכניים בגלל האימפולסיביות.

ה"צוללן" לוקח לו רגע להתחיל. הוא נראה מרוכז מאוד. אולי אפילו מהסס. אל תטעו בשקט שלו- המוח שלו ב-RPM גבוה, מעבד את התנועה בבית החרושת הפנימי, והוא פשוט זקוק לרגע כדי שהשליפה תהיה מדוייקת.

טיפים לעבודה נכונה

• פשטות : כשאתם נותנים הוראה ל'צוללן', תנו מסר אחד קצר וברור. אל תעמיסו על נתיב היציאה שלו.

• שיקוף והכרה במאמץ: דעו שמתחת ל-RPM האיטי של הרגליים, יתכן שמתחולל סופה של מחשבות ונסיונות להצליח. משפט עידוד כמו: 'אני רואה שאתה איתי, קח את הזמן לדיוק' עושה פלאים לביטחון.

• תיעול המהירות: עבור ה'טייסים', אתגרו אותם בעצירות יזומות שמחייבות אותם לסנכרן את המחשבה עם הגוף.

ומה לגבי ה-RPM שלי?

אחרי שחפרנו בבית החרושת המחשבתי, ברוחב הפס, במהירות ובאיטיות חזרתי לאופניים.

בדקתי שוב: הכושר שלי מצויין, אז הבעייה היא כנראה לא ברגליים. נשארתי עם שתי אפשרויות: או שאני פשוט עייפה (סוף יום שעת ערב), או שאני פשוט צוללנית מקצועית שצריכה עוד רגע כדי להעלות את הפנינה מהקרקעית.

אז אם תראו אותי בשיעור הבא, מדוושת בנחת בזמן שכולם מסביבי בטירוף של ספרינט- אל תטעו, אני לא נחה. אני פשוט עסוקה בלחשב את מסלול הדיווש הבא שלי, או לפחות ככה אני מספרת לקרן כשהיא בודקת למה אני לא מגיברה.

נתראה בספרינט הבא (או דקה אחריו).

מוקדש באהבה למדריכת ספיניג הנדירה והאהובה עליי: קרן רוזנבלט-אהרונוביץ שהפכה עבורי את הספינינג מחוויה לאהבה ואת חדר האופניים לחדר האושר .